התפילה היא חלק ויסוד מוסד ביהדות, האדם מתפלל שלוש תפילות ביום לא רק בשביל לנסות למלאות את מבוקשו, אלא כעבודה רוחנית וכמצווה יסודית שיש לזכות להשגתה ומעלתה.

כל יהודי הוא חלק אלוה ממעל, כל אירוע וכל חלק מחיי היהודים משלובים יחד עם החלק של קודשא בריך הוא.

לכן גם נאמר בכל צרתם לו צר. שהרי הקב"ה נמצא בכל יהודי.

השלמות בעבודת התפילה הוא להתפלל על הצער שיש להקב"ה בצער המתפלל והמיצר, לזכך את החלק אלוה ממעל שיש בקרבו ולהתפלל עליו.

בספרי החסידות מבואר כי פניית יהודה אל יוסף טמנה תפילה וזעקה להקב"ה, לא היה מדובר בתפילה רגילה שהרי מבחינת יהודה כבר כלו כל הקיצין, יהודה הגיע לעומק כוונת התפילה: 

להתפלל על הצער של הקב"ה בתוך הצרה האישית.

צער השכינה שיש בכל צרה לכל יהודי אמור להיות נוכח גם אם לאדם קשה בשעת צרה.

התפילה היא עבודה רוחנית כזאת שגורשת מהאדם מאמץ לצאת מד' אמותיו ולחשוב על הקב"ה ועל החלק שלו אצלנו, וכך להתעלות ולהזדכך.

ההבנה כי אנחנו חלק אלוה ממעל אמורה להות מורגשת כזכות וחובה בכל תחנות חיינו.

הקב"ה תמיד נמצא שם אנחנו רק צריכים לשים לב.

מבוסס על פי משנתו של הנתיבות שלום לפרשת ויגש.